החלטה בתיק עת"א 36482-07-12

עניינה של העתירה הוא סירובה של הרשות לשלב את העותר בפעילות פנאי או חינוך ופעילות שיקום בבית הסוהר.

1.         העותר נדון ל - 11 שנות מאסר בגין הרשעתו בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, מרמה ועבירות כלפי המשפט. הוא נושא מאסרו מחודש מאי 2005 ומוחזק ברציפות בהפרדת יחיד מאז 17.11.2008.

2.         לטענת העותר הוא ביקש להשתלב בפעילות פנאי או חינוך ובתוכנית שיקום בין כותלי הכלא אולם לא קיבל כל התייחסות לפניותיו הרבות ומכאן העתירה.  העותר סומך עתירתו על פקודת בתי הסוהר (נוסח חדש), תשל"ב - 1971 (להלן: "הפקודה") שתוקנה לאחרונה (בחודש מאי 2012 ) ומפנה לסעיפים 11ג' ו- 11ד(א) המתייחסים לזכותו של אסיר להשתלב בפעילויות פנאי ואפשרות שיקומו של אסיר.

"11ג.   אסיר יהיה זכאי להשתלב בפעילות פנאי או חינוך בהיקף ובתנאים כפי שייקבעו בתקנות ובפקודות השירות.

11ד.     (א)       נציב בתי הסוהר יבחן אפשרויות לשיקומו של אסיר שהוא אזרח ישראלי או תושב ישראל וינקוט צעדים להבטחת שילובו המרבי בפעילויות שיקום בין כותלי בית הסוהר."

מכאן לטענת העותר זכותו להשתלב בפעילות פנאי, חינוך ופעילות שיקום. העותר מוסיף וטוען כי שילובו בפעילות פנאי וחינוך חשוב נוכח האינטרס השיקומי ולפיכך תמוה מדוע העותר אינו משולב בפעילויות הנ"ל אשר יכולות לתרום תרומה של ממש בשיקומו של העותר.

3.         המשיב מתנגד לקבלת העתירה.

בכתב התשובה (מתאריך 21.10.12) נטען כי שילובו של העותר בפעילות חינוך או פנאי מנוגדת לפקנ"צ 04.03.00 "החזקת אסירים בהפרדה" הקובע בסעיף 20:

" אסירים בהפרדה לא ישולבו במרכזי החינוך והתעסוקה בבית הסוהר. במידת האפשר, יוכנו עבור האסירים המוחזקים בהפרדה תוכניות לימוד להקניית השכלה בהתכתבות או בכל דרך האפשרית מבחינה ביטחונית ואשר איננה מחייבת התייצבות האסיר מחוץ לתא ההפרדה."

            משכך, לטענת המשיב ההחלטה סבירה ואינה מצדיקה התערבותו של בית המשפט.

4.         בדיון בפני ביום 23.10.12, טען ב"כ העותר כי הסיפא של סעיף 20 (שצוטט לעיל) קובע כי יש לבחון עבור אסירי ההפרדה תוכנית לימוד שאיננה מחייבת הוצאתם מחוץ לתא ההפרדה כמו למשל לימודי תורה בחברותא כפי שאושר בזמנו לאסיר ההפרדה יגאל עמיר.

נטען כי על שב"ס להתאים את הוראות הפקנ"צ לפקודת בתי הסוהר שהיא החקיקה הראשית ולא להסתתר מאחורי ההוראה הכללית של סעיף 20.

העותר טען שבעת שהייתו בכלא רימונים הופגש עם ראש תחום עו"ס והוכנה עבורו תוכנית טיפול אבל אז הועבר לכלא אחר.

5.         בתום הדיון ביקשה ב"כ המשיב, לאור טיעוני ב"כ העותר, לאפשר לה להגיש כתב תשובה מתוקן.

בכתב התשובה הנוסף (שהוגש לישיבה ביום 27.11.12) פורטה עמדת גורמי המודיעין ומשטרת ישראל הנסמכת על ידיעות מודיעיניות. נטען כי הסיבות בגינן מוחזקת העותר בהפרדה הן אלו אשר מונעות את שילובו במסגרות השיקום ו/או החינוך המתקיימות בבית הסוהר, לרבות האפשרות לשלבו עם אסירים אחרים במסגרת לימוד בחברותא. עוד נטען כי לפחות אחת לשבוע פוקדים את האגף קצינת חינוך, עו"ס ורב בית הסוהר והעותר יכול לפנות אליהם בכל בקשה ואם יביע עניין וישתף פעולה, אפשר יהיה להכין בעניינו תוכנית שיקום פרטנית.

6.         במהלך הדיון הוצגה לעיוני חוות דעת של משטרת ישראל מ- 19.11.12 וחוות דעת גורמי המודיעין מ- 30.10.12. שני הגורמים הנ"ל, מתנגדים בתוקף ללימודי העותר בחברותא, מהנימוקים שפורטו בחוות הדעת. הוצגו לעיוני פרטי המידע שעמדו בבסיס החלטתו של הנציב לדחות את הבקשה.     

נטען כי העילות בגינן מוחזק העותר בהפרדה אינם מאפשרים שילובו במרכזי החינוך בבית הסוהר או הוצאתו מתא ההפרדה לשם כך. בית המשפט מצא להורות על החזקתו בהפרדה וכל עוד החלטה זו עומדת בעינה יש להחיל כלפיו את הכללים החלים על אסירי הפרדה לרבות סעיף 20 לפקנ"צ ההפרדה שצוטט לעיל.

            המשיב בחן גם את האפשרות של "לימוד בחברותא" ועל פי חוות דעת של הגורמים הרלבנטיים לא ניתן, מטעמי ביטחון לאפשר זאת לעותר.

7.         בחנתי את החומר שהוצג לעיוני ואף אני סבורה שמטעמי ביטחון לא ניתן לעת הזאת לאפשר לעותר "לימוד בחברותא". משכך, מצאתי כי החלטת הרשות נמצאת במתחם הסבירות ואין להתערב בה.